<h1>ארחות חיים הלכ' סדר תפלת מנחה של שבת סימנים א'—ג'</h1>
<h2>דף פב.</h2>
למנחה פותח החזן אשרי ועומד לפני התיבה ואומר ובא לציון גואל וכל סדר הקדושה שלא אמרו בשחר מפני טורח צבור שלא יכבד על הזקני' ועל עוברו' ומניקו' אם יאחרו כל כך בב"הכ ויצומו עד אחרי אמרם כל הסדר ואומר קדיש קצר ואח"כ אומר ואני תפלתי וגו'. ובספרד כופלין אותו ולפי' נהגו לומר פסוק זה במנחה של שבת לפי שכתוב למעל' ממנו ישיחו בי יושבי שער ונגינו' שותי שכר אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע העכו"ם ורוב בני ישראל עושין משתאות ומשתכרין ביום שמחתם ואני תפלתי לך וגו' כי העת אשר הגדלתי השמחה ביום מנוחתי ושמחתי איני משליך אותך אחרי גוי רק בהגיע זמן התפלה אני מפסיק משאותי ומניח כל תענוגותי וקופץ אני לילך ולהתפלל בעת רצון ובשעה קבועה אבל העכו"ם אחרי אכלם ושתיים אינם מזכירים מי בראם ומזמרים ומחגגים לשמחתם וישראל אחרי סעודה ג' אינם שוכחים יוצרם ית' ובעת מנחה שהיא עת רצון לפניו הן מתפללין וכשם שעושין במשפט עשה להם כמשפט אב לבן והפוך מדת הדין למדת רחמים וזהו אלקים ברב חסדך ענני באמת ישעך ענני בישעך שהיא אמת ועל זה נהגו כל ישראל לאמרו בתפלת מנחה של שבת אבל של י"ט שאין מנהג להתפלל תפלת מנחה רק סמוך לתפלת ערבית לא נהגו לאמרו מפני שאין זה עת משתה לשום אדם וה"ר נתן כתב טעם אחר מפני מה אין אומרים אותו בי"ט לפי שעזרא תקן להם לישראל קריאת התורה במנחה משום יושבי קרנות שאין עוסקין בתורה אלא במקח וממכר ולא עסקי באורייתא עמד ותיקן קריאה זו להגן עליהם לפיכך אנו אומרים ואני תפלתי לפני קריאתה להודות ליוצרנו שלא עשנו כהם וי"ט שאין בו קריאה ולא סעודה ג' לפי הנראה אין אנו אומרים אותו. ואח"כ מוציאין ס"ת וקורין ג' בסדר השבוע הבא עשרה פסוקים לכל הפחות ואח"כ גוללין ס"ת ואין אומרים קדיש אחר קריאת התורה כמו שאומר בשחרית וסימן לדבר בצפרא ברך וברמשא כרך והטעם כי בשחרית אומרים אותו לפי שאומר אשרי אחר הגלילה ולשון אשרי יושבי משמע לשון שהייה ועיכוב כמו שאז"ל חסידים הראשונים היו שוהין שעה א' ומתפללין שנאמר אשרי יושבי ביתך והדר עוד יהללוך סלה וכדי שלא ישהו כל כך אחר קריאת התורה קודם קדיש אומר אותו אחר קריאת התורה אבל במנחה שאין אומרים כלום בין קריאת התורה לתפלה די לנו בקדיש א' לפני התפלה וה"ה למנחה של תענית שקורין ויחל שאין אומרים קדיש עד לפני התפלה וכן המנהג בגלילות גירונד"א יע"א וי"א שבכל זמן שמפטירין בנביא אומר קדיש אחר קריאת התורה ואפי' במנחה. ואחר חזרת הס"ת למקומו אומרים קדיש קודם תפלה ואח"כ מתפללין תפלת המנחה אבות וגבורות וקדושת השם ואתה אחד והוא נתקן כנגד שבת שלעתיד לבא. כתב הר' נתן אנו ושבת מעידים בשם ית' כי הוא אחד שנא' כי אות היא ביני וביניכם לדעת כי אני ה' מקדשכם והקב"ה ושבת מעידים להם לישראל שהוא גוי א' בארץ ויש מי שאומר ומי כעמך ישראל ושניהם נכונים כי כן מצינו אותם כעמך כישראל כתוב בשמואל ובדברי הימים כתוב כעמך ישראל. והשם ית' ואנחנו מעידין בשבת שבו בחר שנא' ימים יוצרו ולא אחד בהם זהו שבת כי לו יקרא בוי"ו גם בכתיבתו יקרא בתמיהה וזה מנוחה שלימה שאתה רוצה בה תפארת גדולה ועטרת ישועה בזכות שבת נושע שנא' בשובה ונחת תושעון עכ"ל. אברהם יגל פי' הבעל המלמד כי תקנו ז"ל להזכיר האבות בתפלה זו שהם הודיעו היחוד תחלה וזאת הברכה היתה כלה וענינה מענין היחוד כאמרם אתה אחד ע"כ. והר' נתן ז"ל כתב לפי שהאבות שמרו שבת נקבעו בה באברהם כתי' וישמור משמרתי פי' ששמר אפי' עירובי תבשילין וכתיב כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו זה יצחק וביעקב כתיב ויחן את פני העיר נכנס עם דמדומי חמה וקבע תחומין מבעוד יום הדא אמרה ששמר יעקב את השבת ובאברהם שהיה אביו של יצחק שהיה צדיק שייך ביה גילה שנאמר גיל יגל אבי צדיק יצחק ירנן מצינו באגדה רננו צדיקים בה' בזמן שהצדיקים רואין הקב"ה מיד אומר שירה שכן מצינו ביצחק שנעקד וראה שמים פתוחין מיד אמר שירה יעקב ובניו ינוחו בו שנא' ויחן את פני העיר עכ"ל רצה ומודים ושים שלום.
